להיות מנהל קהילה בקיבוץ

Image

להיות מנהל קהילה בקיבוץ

מאת: ריצ’ארד מילקי

 לפני חצי שנה סיימתי ארבע שנים בתפקיד מנהל קהילה בקיבוץ שלי. למי שלא מכיר, מנהל קהילה הוא שילוב של המזכיר והגזבר לענייני קהילת חברי הקיבוץ. מנהל הקהילה אחראי על כל מה שנוגע לחברי הקיבוץ מתוכניות הפנסיה, משאבי אנוש, נכסי הקהילה, תקציב הקהילה ועד הובלת תהליכי שינוי למיניהם. כשנתקלתי במישהו שמכיר את התפקיד וסיפרתי לו על העיסוק שלי התגובות בדרך כלל כללו “למה אתה עושה את זה לעצמך”, “זה תפקיד בלתי אפשרי ועוד בקיבוץ של עצמך”, “משתתף בצערך”, “מתי אתה מסיים?”, ועוד דברי ניחומים.

 לא חיפשתי רחמים – אני נכנסתי להרפתקה עם עיניים פקוחות. ידעתי שיהיה קשה, שזה יתפוס לי נתח מכובד מזמני, שהסיכויים שלי להעביר את האג’נדה שלי הם קטנים ושהיות וזה תפקיד ציבורי שנבחר על ידי הציבור, תמיד אוכל להחזיר את המנדט.

 אז מה קשה בתפקיד מנהל קהילה בקיבוץ? כשלמדתי ניהול משאבי אנוש במכללת רופין לפני עשרים שנה ד”ר אמיר הלמן העביר הרצאה שנחרטה בזיכרוני על מטריצת האחריות והסמכות. למנהל קהילה יש אחריות טוטאלית חורץ גורלות ואחריות כבדה בנוגע לחיי חברי הקיבוץ. לעומת זאת סמכותו מוגבלת ביותר והוא תמיד כפוף להחלטות המזכירות והאסיפה. כל חבר הוא מלך, בטח בקיבוץ קטן. משבצת האחריות הגבוהה והסמכות הנמוכה תוארה על ידו כאזור ה”פרייאר”. אז למה עושים את התפקיד? כי יש לך הזדמנות להשפיע. כולם משפיעים בקיבוץ אבל רק למנהל הקהילה יש את הזמן והמשאבים להשפיע יותר. עם השפעה קשה ללכת למכולת אך לאורך זמן ועם פרספקטיבה, השפעת מנהל הקהילה אפשר לראות, להרגיש ולמדוד.

 בכל תקופת עבודתי הייתי חבר בפורום עמיתים של מזכירים ומנהלי קהילה בקיבוצים באזור. זהו מועדון ששווה להיות חבר בו. כל מפגש היה מרתק. לחבורה הזאת ניסיון של עשרות שנים בניהול בכלל ובקיבוץ בפרט. להם שילוב מיוחד של ניהול קשה (כספים, תקציבים, הפרטות, פנסיות) וניהול רך (אנשים, משברים, קונפליקטים, משאבי אנוש.) לכולם מובן מאליו שעליהם להוביל תהליכים ארוכי טווח בכל שינוי משמעותי שהם רוצים להוביל. יש הרבה שמנהלים מכל המגזרים יכולים ללמוד ממנהלי קהילה בקיבוצים.

 לקראת כתיבת שורות אלה חיפשתי חומר ברשת. לא הצלחתי למצוא אף מחקר שמתמקד בבעל תפקיד חשוב זה. עם השילוב המיוחד של כל כך הרבה יכולות נדרשות והמחיר הכבד שמשלמים על כל טעות ומיעוט המועמדים המתאימים הייתי חושב שיהיו יותר חוקרים שירצו לדעת מהם גורמי ההצלחה של מנהלי קהילה? איך אפשר לדאוג שלא יפרשו מהר מדי? איך בוחרים הכי טוב מנהל קהילה?

 אישית, המעבר מייעוץ לניהול היה קשה אך לרשותי עמדו כל הכלים והניסיון שצברתי בחיים בכלל וכיועץ בפרט. לקחתי על עצמי התחייבות אישית אחת  –  החלטתי שכשאתעצבן, אתאושש מהר ואירדם בקלות בלילה. את זה למדתי מחוויות ניהול קודמים והיה לי חשוב להוכיח שאני מסוגל להתמודד גם רגשית עם תפקיד ניהולי.

 תוך זמן קצר בתפקיד ולאחר חשיפה למה שקורה בפנים ומחוץ לקיבוץ, החלטתי שהמשימה המוצהרת העיקרית שלי היא לשנות את אורחות חיי הקיבוץ ולהכין אותו מחדש לקליטה של חברים חדשים. ארגון שלא צומח ומתפתח דינו לדעוך. ואת זה ראיתי קורה לאט אבל בטוח. הקיבוץ היה תקוע בין שיתוף להפרטה והגיע הזמן להכריע בדילמה ולהתקדם. יותר מזה לא אכנס לפרטים אבל בגדול, לכאורה, נכשלתי. במשך ארבע שנים רוב היוזמות התכליתיות המהפכניות לא הצליחו לעבור את מבחן האסיפה הכללית.

 היום אני מחייך ולא רק מפני שסיימתי, המיילים ושיחות הטלפון פסקו ואפילו הישיבות בערב פחתו. אני מחייך היות וידעתי שלאורך כל הדרך מי שקורא תגר על הסדר הקיים לא יזכה להרבה נחת והלכתי עם הסיסמא בראשי ש”אני מרכך את השטח”. התפקיד דורש ריצה למרחקים והטובים מצליחים להחזיק מעמד מספר רב של שנים. אך ביחד עם זה שמעתי פעם שצריך להתייחס למנהל קהילה כפיוז – כשהוא נשרף, מחליפים אותו. ידעתי שבמוקדם או במאוחר המפגש עם מגוון הלקוחות בשבילי הישוב בכל שעות היממה יגרום לי לאבד את המוכנות להמשיך ובסוף זה קרה. כשהפסדתי במספר הצבעות משמעותיות “נשרפתי” והובלתי תהליך של החלפה עם מנהל קהילה חיצוני, בפעם הראשונה בתולדות הקיבוץ שלי. הנה הצלחה. מאז מנהל הקהילה ממשיך מאיפה שהפסקתי עם כוחות מחודשים ומקדם דברים שהתחלתי שכבר מתחילים לתת פרי. האם בסוף יוגשמו כל משאלות לבי? רק הזמן יגיד. אני אומר בלבי – עשיתי את שלי.

 אז מה למדתי בארבעת השנים הסוערות הללו?

 קודם כל כשנכנסים לתפקיד כה רב תחומי לומדים הרבה על הכל כולל, גבולות המשילות, כלים חשבונאים, ניהול ובקרת תקציב, השפעת הרשויות במדינת ישראל על תחומים רבים בהתיישבות, על ניהול מערכת מים, גז, טלפון, ביוב, התמודדות עם המועצה האזורית ועוד. לומדים הרבה על אנשים – מה מניע אותם, עד כמה הם הולכים עם ההצהרות של עצמם, עד כמה מצליחים לראות לכיוון האופק, מי מפחד ולמי יש אומץ. לקחתי על עצמי ניהול כל התקשורת הפנים ארגוני – כדי שזה לא יהיה מכשול לשום דבר.

 ומה עוד למדתי?

 1. שאני מסוגל להתעצבן בקלות, להירגע מהר וכן (לרוב) לישון בלילה. נו טוב, זה עדיין work in progress.

 2. שזה כיף להשפיע ורע להתמודד עם הדברים שכמעט ואין לך השפעה עליהם.

 3. גם שכשמשפחתי גאה בתפקיד שלקחתי על עצמי היא מעדיפה שאהיה יותר בבית, פיזית ונפשית.

 4. שסוגרים את המייל, הטלפון והאינטרנט ביום שישי בשעה 13:00 ופוחתים אותם שוב רק ביום ראשון בשעה 08:00. בפקודה.

 5. פעילות גופנית היא טובה למנהל. אני חושב שהניקוי הפיזי והנפשי שנתנה לי הרכיבה על אופניים החזיק אותי.

 6. פורום עמיתים חיצוני. אין רשת תמיכה נטולת אינטרסים בתוך הקיבוץ. הייתי חבר בפורום עמיתים אזורי של בעלי תפקידים בקיבוץ ששם למדתי, שיתפתי ונרגעתי בקבוצה מקצועית ללא שיפוט, רק למידה.

 ריצ’ארד

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s