בסלובניה אין זבל זרוק על הקרקע

Image

לא רק בטבע. גם בערים, בצידי הדרכים, בכפרים ואפילו ליד מרכזי המחזור (בצילום) אין זבל. כלום. אפס. רק טבע, הרים, עצים, כפרים מצוחצים, גינות יפהפיות, ונהרות שאפשר לשתות ישר מהמים שלהם. שאלנו – יש המון תיירים, לא צריך להקצות כל הזמן משאבים למאמץ הנקיון? אמרו – אנחנו מנקים קצת בתחילה ובסיום העונה וזהו. אף אחד לא מלכלך. כך בסלובניה.

גם אני גר בכפר קטן בגליל. כפעיל איכות הסביבה ביישובי המאבק הוא אין סופי לחנך, להסביר, להדגים ולקדם התנהגויות מקדמות קיימות והקיום בישוב. חרף מאמצי רוב התושבים עדיין תמיד יש זבל בשבילים, ברחובות ובשטחים הפוחתים. לא כולם מגוייסים בודאי בקבלנים והטכנאים הרבים. בעצם אנחנו מבקשים משהו שמנוגד לחיים המודרניים הנוחים אשר גם כל כלכלתנו מתבססת עליו – להוריד צריכה ולחשוב על כל דבר שקונים, משתמשים בו ובעיקר נפטרים ממנו. באיזה פח לזרוק (בישובי משגב יש תשעה מכלים למטרות שונות), מה עושים כשהפח מלא, הקמת קומפוסט ליד כל בית ועוד. החיים קצת פחות נוחים אך מאוד מספקים.

ברחבי הגליל המצב הרבה יותר קשה. פסולת בנייה וביתית נערמת ליד הדרכים ובשטחים הפתוחים. פסדים משחיטה ביתית ומעסקים קטנים פזורים לכל עבר. שריפות נדלקות כדי להיפטר מהפסולת אשר מרעיל את האוויר ליהודים ולערבים כאחד. סיום עונת מסיק הזיתים מצויין על ידי הבערת ערימות הגזם, במקום להפוך את הענפים לרסק או דשן טבעי כפי שקורה במטעי הזיתים באיטליה ויוון. הנהרות מזוהמים כי העיריות ומוסדות המדינה אף פעם לא מגיעים לפתרון משולב ומספק לטפל בביוב של הכפרים. רמת החיים והצריכה בכפרים הערביים דומה לזאת של היהודים אבל בכפרים אין שום מחזור – לא בקבוקים, לא קרטון – הכל הולך להטמנה ולטיפול  הדורות הבאים.

פעם נכחתי בשיחה עם דן חמיצר שתהה – למה שתי עמים שכל כך לחמו עבור האדמה נלחמים באדמה עם פסולת וזיהום? אין לי תשובה לשאלה הזאת – לא בגליל, לא בערים ולא בחופי הים. River

הנה ארגון (מדינה) ומחלקה (הגליל) שחייבים לעבור שינוי עמוק ודרסטי. אפשר להאשים את הרשויות אך כאן גם הרבה תלוי בהתנהגות של כל תושב ותושב. חרף האדישות של המגזר הערבי לנושא איכות הסביבה, הוקם גוף שפועל בשלושת הכפרים השכנים דיר אל אסד, בענה ומג’ד אל כרום. הגוף נקרא “אל עמל” או “התקוה” שם שאפתני מאוד. קודם כל הם השקיעו בחינוך עצמי – ללמוד על התארגנות ציבורית ונושאים סביבתיים. אז הם הובילו פרויקט של הפיכת שלושת בתי ספר משלושת הכפרים ל”ירוקים”. הם מראים בגאווה את גינות התבלינים שהאמהות שתלו ומספרים על ילדים שקוראים תגר על הוריהם בעניין הרגלי המחזור או סילוק הפסולת מבתיהם. הם הפגינו נגד הזיהום המתמשך בקניון בית הכרם. כיום הם פועלים מאחורי הקלעים כדי להעלות נושאים סביבתיים בבחירות המוניציפאליות הקרבות. רכז הפורום הוא עבד נמרנה, מנהיג שרק מקדם חשיבה חיובית, עשייה ואופטימיות. בקבוצה אנשי חינוך, גברים, נשים, אנשי דת ואפילו סבתות שנמאס להן לראות את הטבע שגדלו איתו נהרס.

 האם נראה שינוי מהותי במצב הסביבתי בגליל? אינני יודע. למרות הכל, החלטתי להצטרף לקבוצה זאת ולפעול במקום לקטר מאחורי שמשות הרכב. כמו בסיפור כוכביות הים, כל הצלחה תקדם אותנו לעתיד יותר טוב.